שָׁבַב

שָׁבַבPi. שִׁיבֵּב (cmp. Arab, sabba a. deriv.) to chip, chisel. Koh. R. introd. ישִׁבְּבָהּ, v. סָדַק.Trnsf. to chastise, discipline. Sot.12a (play on שובב 1 Chr. 2:18, as an Agadic surname of Caleb) ששי׳ את יצרו he trained his inclination; (Rashi: ששי׳ את עצמו, denom. of שוֹבָב, he turned himself away from the rest of the spies); Yalk. Chr. 1074 ששבב את יצרו; Ex. R. s. 1 ששי׳ את עצמו. Sabb.87a (play on וישב, Ex. 19:8) דברים שמְשַׁבְּבִין דעתי של אדם words which chasten the mind of man (threats of punishment), opp. מושכין; (Rashi: things which repel the mind, v. supra).